בנם של מירב ואמיר. נולד ביום ט"ו באדר תשס"ד (8.3.2004) בבאר שבע. אח תאום להדר.
עוז נולד בבאר שבע וגדל בה עד שהגיע לכיתה ב', אז עבר עם משפחתו לכפר סבא. הוא למד בבית הספר היסודי "רמז", בחטיבת הביניים "בר-לב" ובתיכון "גלילי" בעיר.
עוז היה ילד של אנשים, שתמיד הפיץ אור לכל עבר, נאמן לעקרונותיו, עם טוב לב ונשמה ענקית, עם קסם אישי ואישיות כובשת. מלא בערכים שהיו נר לרגליו, של אהבת האדם, של עזרה לכל אחד, של חיבור בין אנשים, של הכרת הטוב, של כבוד האדם, של שמחה, אופטימיות, צחוק מתגלגל ומאושר.
כשהיה בן תשע, רשמו הוריו אותו ואת אחותו התאומה, הדר, ללימודי נגינה על גיטרה קלאסית. בתחילה, עוז לא הצטיין בשיעורים, אך כשהיה בכיתה ו', הגיע יום אחד עם אביו לחנות כלי נגינה, לקח לידיו גיטרה חשמלית והתחיל לפרוט.
מרגע שידיו אחזו בגיטרה, סיפר אביו, הכול השתנה. עיניו בהקו, והאנשים שנכחו בחנות התקשו להאמין שמי שאחראי לנגינה שהם שומעים הוא ילד בבית ספר יסודי. מכאן ואילך, אי אפשר היה להפריד בינו לבין הגיטרה החשמלית.
בכל הזדמנות שהייתה לו ניגן, מרגע שפקח את עיניו בבוקר עד שהלך לישון, והיה מסוגל לחזור ולהתאמן על אותו מקטע מוזיקלי במשך שעות, עד שהגיע לביצוע מדויק.
הוא היה הישגי וטוטאלי, שאף לשלמות, שם לב לכל פרט והתייחס לנגינה שלו ברצינות רבה. לצד הפן הרציני, ניחן בחוש הומור וברוח שטות ואהב להצחיק ולשמח את סובביו.
רגישותו הרבה הייתה אחת מתכונותיו הבולטות. מבלי שיאמרו לו דבר, ידע לזהות מתי הקרובים לו אינם במיטבם, והציע מיד עזרה, תמיכה, חיוך ועידוד.
המוזיקה הייתה עבורו שפה עמוקה של ביטוי. כשהיה מנגן, היה נכנס לעולם משלו, והאופן שבו פרט על המיתרים יצר תחושה של קסם באוויר. הז'אנר שאהב במיוחד היה מוזיקת רוק, והלהקה האהובה עליו הייתה .Guns & Roses
בשבוע האחרון של כיתה י"ב, במסגרת אחד השיעורים, התבקש לדמיין את עתידו וכך כתב לעצמו: "לפוזי של עוד חמש שנים, מעניין איך זה להיות כבר שנה שנייה בקריירה שכל כך חלמת עליה כל השנים, מפוצץ במות בכל הארץ (ובקרוב גם בכל העולם). אני בטוח שלא משנה מה קרה אתה עדיין רודף אחרי החלומות שלך ונאמן לעקרונות שלך. אוהב אותך. טיפ שאני מקווה שיישמת בחיים: קח הכול בקלות".
את לימודיו בתיכון סיים כבוגר מגמת המוזיקה של בית הספר. במסגרת המגמה ניגש לבגרות בהיקף של עשר יחידות לימוד במוזיקה ורסיטל, וסיים בהצטיינות.
לקראת הגיוס, עמדה בפניו האפשרות לקבל מעמד של מוזיקאי מצטיין ולהמשיך לעסוק בנגינה. עוז בחר לוותר על ההזדמנות כדי לשרת בתפקיד קרבי ומשמעותי ואמר: "המוזיקה תחכה לי אחרי הצבא. יש לי את כל החיים לעשות את זה".
ב-09.08.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כלוחם בגדוד 77 - גדוד עז, חטיבה 7 (עוצבת "סער מגולן").
החיבור שלו לטנק היה מיידי. הוא סיים את ההכשרה בהצטיינות, קיבל את תפקיד הטען-קשר בצוות והיה גאה ומאושר למלא את תפקידו ולתרום את חלקו להגנה על המדינה.
אחרי ההכשרה יחידתו הוצבה בבסיס "הבית הלבן", הממוקם סמוך לגבול עם רצועת עזה, בין הקיבוצים ניר עוז ונירים.
ב-11.10.2023 היה עוז אמור לצאת לקורס מפקדי טנקים. אחרי הקורס, שאף להמשיך לקצונה, ובסופו של דבר, לאחר השחרור, חלם לחזור לעסוק במוזיקה ולכבוש איתה את העולם.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע רחבת היקף על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה המתקפה, עוז היה בכוננות בטנק, סמוך למוצב "הבית הלבן". יחד עם שאר חברי הצוות שלו, ניהל קרב עיקש מול עשרות מחבלים שחדרו את גדר הרצועה. בשלב מסוים הטנק נפגע והחל להתלקח, ולחברי הצוות לא נותרה ברירה אלא לצאת ממנו.
עוז נאבק במחבלים שצבאו על הטנק וניסה לחטוף את הנשק שלהם, אך נורה ונחטף לעזה יחד עם שאר חברי הצוות.
ב-25.02.2024, לאחר 142 ימים של חוסר ודאות, נקבע על סמך ממצאים שאותרו בשטח שעוז נהרג ביום חטיפתו, והוא הוכרז כחלל צה"ל במעמד חטוף.
סמל עוז דניאל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הותיר אחריו הורים ואחות.
נערכו לעוז שני טקסי קבורה:
הראשון נערך ביום י״ז באדר א׳ תשפ״ד (26.02.2024), בבית העלמין הצבאי בכפר סבא, אז הובאו לקבורה חפצים שהיו ספוגים בדמו של עוז. ביום 02.11.2025 עוז הושב לקבורה ראויה באדמת הארץ שכל כך אהב, והובא למנוחות ביום ט"ו בחשוון תשפ"ו (06.11.2025), בבית העלמין הצבאי בכפר סבא.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
אחותו התאומה, הדר, ספדה לו: "מהשביעי באוקטובר עד אתמול בבוקר לא הפסקתי לדמיין את היום שבו עוז יחזור הביתה. דמיינתי את החיבוק, את החיוך הענק שלו על הפנים, איך שהוא ייכנס לאוטו עם המוזיקה שהוא אוהב בפול ווליום, וכשיגיע הביתה יחבר את הגיטרה למגבר ויתחיל לנגן...
"עוז הוא האחד שאכפת לו מכולם, כזה שידעתי שלא משנה מה יקרה, אני לא אצטרך לקרוא לו, הוא פשוט יהיה שם. עוז הוא הנכד הזה שתמיד מתקשר לסבא וסבתא ותמיד שואל ומתעניין. הילד שיושב בשולחן שישי ועושה פרצופים מצחיקים לכל בני הדודים בשולחן הקידוש. את אחי התאום והאהוב אני כבר לא אזכה לחבק, גם לא לריב איתו על האוטו בסופ"שים".
חברו, איתי, כתב: "לנצח אזכור אותך כבחור ערכי, מתחשב, טוב לב, שמעולם לא רצה לפגוע בסובבים אותו ותמיד היה שם בשביל כולם, את ההומור שלך, עם הפרצופים המצחיקים, השטותיים, וגם אזכור את האהבה שלך למוזיקה... אני תמיד אומר שאם בכל העולם היו מנסים להיות קצת יותר כמוך, היינו חיים בעולם טוב יותר".
עוז מונצח באתר האינטרנט של עיריית כפר סבא.
משפחתו וחבריו מובילים מיזם הנצחה בשם "המנגינה של עוז" הכולל מגוון יוזמות ופעולות. בין היתר, חברה המשפחה לפרויקט השבחה וחלוקה של גיטרות ישנות, ויחד הם מוסרים גיטרות לחיילים, פצועי מלחמה ומשפחות שפונו מבתיהן.
בשיתוף פעולה בין מחלקת הדיגיטל של תחנת הרדיו "גלי צה"ל" לבין מגמת המוזיקה בתיכון "גלילי", שבו למד עוז, הקליטו תלמידי המגמה ביצוע לאחד השירים האהובים על עוז – "Don't cry" של להקת Guns & Roses. את הפרויקט ליווה שלומי ברכה, גיטריסט להקת "משינה", ובשיר משולב קטע נגינה של עוז עצמו. ניתן לצפות בקליפ באתר יוטיוב תחת השם "המנגינה של עוז".
מגמת המוזיקה של תיכון "גלילי" עורכת מדי שנה ערב מוזיקלי להנכחתו של עוז.
אירוע הנצחה מוזיקלי נוסף, בשם "פוזילדת", נערך לציון יום הולדתו העשרים ואחת (08.03.2025).
בפודקאסט "שנה לאירועי השבעה באוקטובר" הוקלט פרק לזכרו, בשם "בגוף ראשון: עוז דניאל". הפרק ניתן להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים.
פלוגת "להב" של צוערי בית הספר לקצינים בה"ד 1 ערכה מרוץ שהוקדש לזכר עוז לאורך חופי ראשון לציון.
עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_oz_daniel.